יש לנו מלון נחמד ונעים מחוץ לעיר, ליד היער. אני וחבריי הולכים לשם לעתים קרובות כדי להירגע - מנגל באוויר הצח, לשתות משהו, ולפעמים אנחנו לוקחים איתנו בנות. יום אחד קרה שהילדה הייתה איתנו לבד. אבל היחיד שהתחרט על זה היה רונלד, שהשתכר והתגעגע לכל...
בהתחלה הכל היה כרגיל - התמקמנו בקרחת היער שלנו, צלינו קבבים, שתינו בירה ונהנינו. לפעמים אחד מהחבר'ה היה מחבק את הילדה היחידה שלנו באותו ערב, ויקי, בצורה ידידותית, וככל שהשאר התרחקו, הידיים של החבר'ה הפכו נועזות יותר. ויקי, למען המראה החיצוני, התגוננה ללא הצלחה בצחוק, אבל אז, כשהיא מכריזה ש"היא אישה חלשה ולא יכולה להגן על עצמה", היא החלה לקבל בחיוך בשלווה את הליטופים שלנו, לעתים המגונים למדי. המגרפה שלנו רונלד נגע בויקי לעתים קרובות במיוחד - שוב ושוב, מחופש לחיבוק ידידותי, הוא נגע כלאחר יד בחזה של הילדה, ואז ברגליה, או במה שנמצא מתחת לגב התחתון. לפעמים משכנו את רונלד מוויקי, אבל אז אנחנו בעצמנו התחלנו להוות "איום" על הילדה.
אז הפיקניק נמשך - בצחוק ומשחקים, עד שויקי, בתואנה שמתקרר, הציעה לעבור למלון. היינו שישה, ושכרנו חדר מלון גדול, המורכב מסלון ושלושה חדרים, שבכל אחד מהם שתי מיטות. התוכניות שלנו היו, כרגיל, לשחק קלפים כל הערב, לבלות את הלילה במלון ולחזור הביתה עד ארוחת הצהריים. עלתה השאלה עם מי ויקי תישן בחדר, והנה רונלד החצוף הכריז בביטחון שהיא צריכה "בהחלט" לחלוק איתו את החדר. ויקי, איכשהו מתחמקת, בחיוך, ענתה, "טוב, נראה", וכשאחרי זמן מה, מישהו העלה שוב את השאלה הזו, היא פתאום הדהימה אותנו, ואמרה שלמען ההגינות, בלילה היא תהיה על חצי שעה בכל חדר, בתורו. חשבנו שהיא צוחקת, אבל הבדיחה הזו הייתה רק חלק מהבדיחה.
המשך יבוא